מבאר רש"י מדוע נאמר כאן ותעל "הצפרדע" בלשון יחיד? אלא צפרדע אחת הייתה והיו מכין אותה היא מתזת נחילים.

לכאורה הדבר קשה- תמה רבי יעקוב ישראל קנייבסקי זצ"ל, ה"סטייפלער"- והרי כאשר ראו המצרים כי הצפרדע מתרבה ככל שמכים אותה, היה עליהם להפסיק מלהכותה, ומדוע המשיכו להכותה עוד ועוד?

מכאן למדנו מוסר גדול- תירץ ה"סטייפלער"- אומנם היה עליהם להספיק לחבוט בה, אולם מידת הכעס שבערה בקרבם דחפה אותם להתנקם בצפרדע על כל נחיל ונחיל של צפרדעים שיצא ממנה, אולם כאשר התנקמו ממנה והכוה, יצא ממנה נחיל נוסף... ושוב גבר עליהם כעסם והתגבר בהם הרצון לשוב ולהתנקם, וכן הלאה עד ש"ותכס את ארץ מצרים"!

ומכך נלמד מוסר: על כל אדם ללמוד לוותר בשעת כעסו וריבו עם רעהו, ואז תשקוט ותשקע המריבה אט אט ותעלם. אולם כאעשר מתערבת מדת הכעס ומבקשת לנקום הרי שאין לדבר סוף...