לפני מספר חודשים בנו להם יון ויונה את קינם בגומחה במרפסת היוצאת מחדר העבודה שלי. לאחר שלב הקינון - הטלת ביצים ובקיעת הגוזל, שבהם לא היה לי נעים, למרות הלכלוך הרב, להפריע למשפחה בהתהוות, הגיע השלב בו הגוזל למד לעוף ואז החלטנו להעיף גם את הקן. בן זוגי שיחיה, ניקה את המקום, ובהתחלה מתחנו לרוחב הגומחה חוטים. היונים הגיעו ובנונשלנטיות הזיזו את החוטים ונכנסו לגומחה שלהם. לכן, החלטנו לאטום את הכניסה לגומחות בפלגל קשיח. היונים הגיעו, הביטו בכה ובכה וככה וככה והחליטו להסתער לעבר הפלגל.
עוד מסיפור נוח והתיבה, ידוע הדבר שהיונים צריכות מקום להניח את רגליהן כשהן נוחתות. היונים הסתערו על היעד, אך מכיוון שאטמנו את המקום, לא היה להן על מה לנחות. לכן, הן נופפו בכנפיים בעצבנות וחזרו לנקודת המוצא שלהן, מביטות בעגמומיות על הגומחות הסגורות שלהן. כך פעם, פעמיים, שלוש, ארבע, 17, 112, באיזה שלב הפסקתי לספור אבל תהיתי: אם היונים שהן סמל השלום והזוגיות כל כך טיפשות ורק הומות כל היום ובנוסף גם נורא מלכלכות, פלא שאין שלום? מה עוד שאם תעקבו אחרי זוג יונים תוכלו לראות שהם כל הזמן רבים ודוקרים זה את זה במקור. עכשיו גם אפשר להבין את העלייה באחוזי הגירושין. לאחר שבכל חתונה, מברכים עשרות אנשים את הזוג הצעיר שיחיו כזוג יונים. נראה לי שאם היינו חושבים מחדש על הסמלים בחיינו, הייתי מכתירה דווקא את שפן הסלע שכל כך מרבים לשנוא אותו בפסגת זאב לבעל החיים המסמל את השלום - גם חיה משפחתית, תמיד נמצא בחמולות וגם לא מתייחס לגבולות וגדרות...
אפרופו גדרות, רק שבועיים נותרו לנו לסיים את חוברות החופש ולא נראה לי שנספיק, במקביל גם המורות לא הספיקו לנקות בבית את כל מה שהן תכננו. מה דעתכם שנתקזז?
| תגובות |
|
