זוג או פרט

השבוע הזדמן לי להקשיב ברדיו קול חי לפינה בפרשת השבוע של הרב דוד לאו, רבה של העיר מודיעין. הרב דיבר על כך שאהבה פרושה נתינה, הביא דוגמאות ונגע בנושא בצורה קצרה ומתומצתת. אחת הדוגמאות שהרשימה אותי הייתה  סיפור מעשה אמיתי על נכונותו של גבר לעבור טיפול רפואי ולהתייסר,  גם כשהוא יודע שהטיפול לא יעזור לו ואף יגרום לו סבל רב. העיקר, שאשתו לא תתייסר מכך שלא ניסה את הטיפול.

בעודי מקשיבה לתכנית, נזכרתי איך באחת השבתות של פנויים- פנויות שהשתתפתי בהן, ראיינתי בחורים בקשר למידת נכונותם להקרבה עבור בנות זוגם.

זכור לי משפט שהשמיע אחד הבחורים כתגובה בהבעה של זלזול- 'מה נראה לך? שאני אקפוץ לאש בשבילה? שאקפוץ למים בשבילה?' מעניין אם הוא נשוי....

מדי פעם אני נתקלת בתגובות של בני זוג במערכת הנישואין שרואים בנתינה היומיומית קרבן.

רגע, אני אומרת לעצמי. מאז שאני עסוקה בעניין עליות להר הבית, יוצא לי להרהר בנושא הקרבנות. רגע, מה זה קרבן? האם המושג קרבן הוא מושג שלילי, או שמא הוא מושג חיובי? האם כשאישה או גבר מבטאים מרירות שהם מקריבים קרבן, האם זה נכון מבחינת ההבנה של המושג?

מסתבר שהמילה קרבן נתפסת בטעות כמילה שלילית.

המילה קרבן, בהקשר של בית המקדש, היא מילה המביעה קרבה. האדם המבקש להתקרב לה' מביא קרבן כי הוא רוצה להרגיש יותר קרוב לה'. איך הוא יתקרב לה' אם הוא גוף ואילו ה'  אינו דמות הגוף ואינו גוף? איך אדם שאוהב את ה' יעשה משהו המוכיח לה' שהוא קרוב אליו?

התשובה: על ידי הבאת קרבן. מכך אנו למדים, שכמו קרבן בבית המקדש, שמטרתו הייתה לקרב בינינו לבין השכינה, כך גם כל מעשה קטן שאנו עושים בחיי יומיום, גם אם הוא נתפס בעיני החברה סביבנו כמעשה הכרוך בסבל, ייסורים, הפסד כספי (מה מחירו של כבש או גדי?) כל זה הוא ביטוי לאהבה.

כלומר, בני זוג, וזה לא משנה אם זה גבר או אישה, אם אתם אוהבים- אתם מביעים את האהבה הזו על ידי נתינה, שעלולה להתפרש על ידי החברה האגואיסטית כפרייריות- אבל בעצם, זו הבעת האהבה  האמיתית. בדיוק כמו שאנו נתאמץ להביא קרבן ולבטא את אהבתנו כך נעשה למען זולתנו.

שימו לב בבתי הכנסת שנשים אוהבות לתרום לבית הכנסת פרוכות, כתרים לספרי תורה, שנדליירים מפוארים המקשטים את תקרת בית הכנסת.

למה? לשם מה?

זהו צורך טבעי של אדם להראות את אהבתו וחיבתו לפני המקום- וכך להתקרב אליו. בעיתות מצוקה נשים נודרות חפצי קדושה לבתי הכנסת כדי שזה יכפר להם על ייסורים וכיוצ"ב.

ובינתיים, אם חולף במוחנו הרהור: למה לנו כל כך להשקיע ולהזיע למען  האיש-אישה שלנו, נראה מול עינינו את המושג של קרבן- קירבה, ונשמח על הזכות שנפלה בחלקנו לאהוב ולהביע את אהבתנו. תוך כדי כתיבה מתגנבת ללבי משאת נפש ומשאלת לב כמוסה- מתי כבר נזכה להביע את אהבתנו לריבונו של עולם בבית שבחר בו לשכן שמו בתוכו? לכבוד ראש חודש אדר הקרב ובא, אני נושאת תפילה שזה יקרה במהרה. אמן.

עליות נשים בחודש אדר: יום רביעי, ו' אדר. יום רביעי כ' באדר.

באחת מסדנאות הנשים שהעברתי לאחרונה ראיתי איזה כוח יש לחוויה הבלתי אמצעית של שיתוף נשים בקבוצה. הבאתי בפני הנשים דף הומוריסטי העוסק בהשוואה בין גברים לנשים. הכותרת בדף היא:  איך הוחלט לתרגם computer  לעברית ואז יש כמה סעיפים המשתעשעים במחשבה במה דומה computer  לאישה ובמה לגבר. אלו תכונות משותפות יש להם. זהו סוג של לימוד הנושא בדרך משעשעת.

השבוע קראנו  בפרשת השבוע את ספור הצלתן של בנות יתרו  מידי הרועים על ידי משה רבנו. מעשה אבירי, מעורר השראה והרהורים נוגים בנושאים רומנטיים. האם צפוי שזה יקרה בימינו? כמה תובנות בנושא.

כנס נשים יחיד מסוגו נערך בחנוכה בירושלים  שמטרתו היא קרוב לבבות וחיזוק האחדות בין קהילות שונות. בכנס השתתפו זו לצד  זו רבניות חשובות מחוגים שונים ומגוונים.

בחסידות, יש סגולה מיוחדת לנרות החנוכה לעשות תיקון לעיניים, לראייה שלנו. אחרי שהדלקתם נרות חנוכה, אל תמהרו לעזוב אותם. קחו לכם זמן, קצת יותר מחצי שעה, אם אפשר, ושבו לכם בנחת עם סופגניות או בלי, עם שירים או בלי, והשקיעו את עיניכם בלהבות המהבהבות מולכם.